יש רגעים שבהם את זועקת אל אלוהים..
רגעים שבהם את כבר לא מסוגלת להכיל, רגעים בהם כוחותיך כלים ונפשך כמו
מתנפצת לרסיסים … 
יש רגעים שבהם את משתבללת פנימה אל פנים עצבותך , כועסת , מאוכזבת , מבקרת, שופטת את העולם כולו וגם את עצמך, מתקרבנת בכאבך ,נשברת וקורסת …
יש רגעים שבהם עם שוך הסערה מתרחשת לה דממה ארוכה .. כמו שהזמן נעצר מלכת ואת נשאבת פנימה אל תוך השקט, מרפה שליטה ומשתתקת … 
יש רגעים שבהם דווקא מתוך אותה דממה , מתוך אותו השקט , מתוך אותו המחנק את לוקחת נשימה עמוקה וכמו בקסם,
את מתחילה להיאסף חזרה אל עצמך .
יש רגעים בהם כל כוחותיך שבים אליך,
רגעים בהם את מאחה את רסיסי נשמתך
רגעים בהם את נפעמת מתעצומות נפש ומהתשוקה הבלתי נלאית של נשמתך…
יש רגעים בהם את קמה לתחייה ,מתורממת אט אט מן העפר כעוף החול האגדי וממריאה גבוה גבוה , בעוצמה , באמונה ובביטחון וכמו נולדת מחדש , אל יום חדש…
יש רגעים בהם את כבר מתחילה להבין את הפרינציפ , רגעים בהם נקודת המבט שלך משתנה ואת פחות ופחות נשאבת אל תוך הדרמה, את כבר יודעת, את כבר מזהה,
נושמת עמוק עמוק …ומרפה…
יש רגעים שבהם על אף כל הכאוס אותו את פוגשת בחייך , את בוחרת אחרת , את משחררת, את כבר לא מכניסה את הדרמה אל תוך חייך …אז והחיים נהיים הרבה יותר קלים עבורך…אז את חיה באמת ! 
שלך באהבה.
ורד אריה-הילרית ומאמנת