חלק מרגש מסיפור חיי,
ממש על "קצה המזלג"...

הרי ידוע לכולנו שכבר בשלבי הילדות הראשונים אנו עוברים חוויות חיים שונות שמאלצות אותנו באופן לא מודע להסתיר את מי שאנחנו באמת וגורמות לתודעה שלנו לייצר "פרסונות" אשר מגיעות כדי להגן עלינו.

אלו הן בעצם  זהויות שאנו מאמצים באופן לא מודע ושעם הזמן "מתלבשות" עלינו ,תופסות את מקומה של המהות והזהות האותנטית שלנו ומייצגות אותנו בפני החברה .

פרסונות הן בעצם זהויות שאימצנו מתוך רצון לא מודע להגן על עצמנו .
יש שמתארים זאת כמסיכה שמסתירה את האני האמיתי שלנו מפני הסביבה.

במהלך הזמן אותן פרסונות משתלטות על המיינד שלנו , על תת המודע שלנו ומתחילות להשפיע על אופן החשיבה שלנו , על הרגשות ועל קבלת ההחלטות והמעשים שלנו.

מה שקורה הוא שבאופן הזה אנחנו בעצם מגיעים למצב של נפרדות מעצמנו – מהאני האמיתי שאנחנו.
אותן פרסונות שיצרנו באופן לא מודע כדי להגן על עצמנו , הן לא באמת אנחנו , הן סוג של יישות נפרדת מאיתנו אשר מתקיימת בתוכנו ולעיתים אנו אפילו חווים ניתוק מעצמנו מעצם נוכחותם בתוכנו וחווים תחושות של חוסר שייכות וגעגועים למשהו אחר , או "מקום אחר" .. אלו בעצם געגועים לעצמנו , אל האני האמיתי שאנחנו ..אל המקור.

אומנם בחיים ישנו מושג שנקרא גורל ,
אבל בתוך כל זה עדיין ניתנת לנו זכות הבחירה ולכך אתן דוגמא.

אחת מנקודות השבירה הרבות שחוויתי בחיי, הפגישה אותי ממש עם הרצון לוותר על החיים, לא לרצות להיות נוכחת יותר ., פשוט לרצות שמישהו יוריד את המסך לנצח נצחים ולהפסיק להתקיים ..

באחד מהתהליכים שבחרתי לעבור, הגעתי למצב שממש ממש נגעתי בתחושה הזו שבה אני בכלל לא קיימת. מן תחושה עילאית כזו שבה חשתי וראיתי ממש כיצד אני יוצאת מהגוף ועולה גבוה גבוה , רחוק רחוק, אל עבר הגלקסיות , בין הכוכבים ולאט לאט חשתי כיצד אני כמו נעלמת בשקט והופכת למעין ישות אור אנרגטית אינסופית ….

בתחילה התחושה מאוד קסמה לי, חשתי משוחררת, חופשיה, עטופה ומוגנת , נהנתי מכל רגע ורגע וחשבתי לעצמי , "כמה טוב, סוף סוף שקט"… 

לאחר כמה רגעים שבהם "צפתי" לי בין המימדים , חשתי לפתע בתחושה של זעזוע שמציפה אותי וכמו וצעקה פנימית  שיוצאת מתוכי ואומרת , "רגע  !!! עדיין לא !!!
אני עדיין לא מוכנה לעזוב , יש לי כל כך הרבה מה לעשות, כל כך הרבה מה לתת, כל כך הרבה להגשים , כל כך הרבה שלא הספקתי ואני רוצה לחזור לנצל את הזמן שנותר… "

פה בדיוק קיבלתי את הבום של החיים שלי !!!! 

בנקודה הזו בדיוק אני החלטתי שאני לא מוכנה לוותר על החיים.
בנקודה הזו אני בחרתי לחיות את החיים וגם לאהוב אותם, אבל הפעם באמת !!
אני בחרתי להפסיק לשתוק !
אני בחרתי להפסיק לרצות !
אני בחרתי להפסיק לוותר על עצמי ולעצמי !!
אני בחרתי להיות קשובה לרצונות שלי ! לחלומות שלי ! לרגשות שלי !לילדה הפנימית שבי !


וזה ממש לא פשוט  להקשיב לרגשות האמיתיים שלך עם כל הסחות הדעת הסביבתיות ..עם כל המחשבות המטרידות והרועשות…ללא ספק זהו אחד הדברים המאתגרים ביותר עבור כולנו.

היה ברור לי שאם אני רוצה לעשות שינוי אמיתי בחיים שלי , אני אהיה חייבת לשחרר מתיק המסע שלי פרסונות רבות , אמונות מגבילות, פחדים, כעסים , חששות , טראומות , זכרונות כואבים ומה לא ובעיקר להחליט שהפעם אני בוחרת בעצמי !

הבנתי שאני חייבת ללמוד, לחקור את המסע שלי , לברר מה השיעורים , מה השליחות ,
מה הייעוד, מה המטרה בכל זה ?! שהרי אני לא סתם כאן נכון ?


לקח לי זמן רב להבין את הסיבות לקיום שלי .. ושבחרתי לעצמי תפקיד חשוב ולכן "המורים" הקשו עלי והעמיסו עלי "שלל חוויות ", לצורך למידה …

וככל שהעמקתי בתהליכים ושחררתי בהדרגה את כל אותן פרסונות שניזונות מאותן אמונות מגבילות שהתקיימו בי , משקל התיק ירד יותר ויותר… יותר ויותר.. והיום תודה לאל ותודה ענקית לעצמי כמובן ,תיק המסע שלי אינו כבד יותר ,הוא אינו מכביד עלי יותר…ההיפך הוא הנכון !
היום בתיק המסע שלי , יש לי את הצידה המדויקת להמשך הדרך !

במשך תהליך של כעשר שנים בהן למדתי והתעמקתי בלא מעט שיטות נפלאות לשינוי התודעה ,לריפוי אנרגטי , למתן מענה לרגשות שהדחקתי ואיזון פנימי של שלושת כלל מקורות האנרגיה אשר מתקיימים, במהלך כל אותו מסע עצמי לריפוי הנפש שלי ,פגשתי בתוכי את האמונות המגבילות שלי,
פגשתי בפרסונות שלי,
פגשתי בכאבים שלי,
פגשתי בפחדים שלי,
פגשתי בספקות שלי בעצמי,
פגשתי בילדה הקטנה שבי ואפשרתי לכולנו מענה , שכבה אחר שכבה….

ומאז …בכל יום שחולף אני מרגישה קלילה יותר , בטוחה יותר ושלווה יותר .
כמובן שישנם ימים טובים פחות וישנם שטובים יותר ועדיין, בכל יום שעובר מתקיימת בתוכי את האמונה השלמה בעצמי ובבריאה כולה והידיעה הוודאית שמהיום והלאה , הכל הולך להיות הרבה הרבה יותר טוב בחיי ושהכל מתרחש ומתקיים לטובתי הגבוהה והנעלה ביותר! 

היום אני יודעת באופן וודאי ומוחלט שמושכות חיי נמצאות בידיים שלי !!!


וכל זה אך ורק בזכות זאת שאני בחרתי :

לתת לעצמי מקום ראוי בעולם .
להיות קשובה לעצמי .
להשקיע בעצמי.
להגשים את עצמי .
להביע את עצמי.
לאהוב את עצמי .
לחבק את עצמי.
לחיות ולאהוב את החיים באמת !
ומעל הכל זכיתי לאפשרות להעניק את הידע ואת הריפוי המתבקש הזה לכל מי שמבקש!

אז איך יכול להיות עוד יותר טוב מזה ?
ובאיזה אופן אוכל להמשיך להיות תרומה לעולם?


ומה אפשרי שאהיה תרומה גם עבורך נשמה יקרה ואהובה ???

שלך באהבה גדולה.

ורד אריה הילרית ומאמנת 

עקבי אחרי ברשתות